חוזה שבעל פה – מתי הוא מחייב
לא אחת, צדדים להסכם מביעים התחייבויות שונות זה כלפי רעהו בעל פה ולא בכתב, למרות היעדר הסכם כתוב, התחייבויות אלו עשויות להיות בעלות תוקף משפטי ומחייב. מהי משמעותו המשפטית של חוזה שבעל פה ומתי הוא מחייב? במאמר זה ננסה לפשט את עיקרי הדברים.
ככלל, הסכמה חוזית אפשר שתיעשה בעל פה או בכל צורה אחרת. זאת, בכפוף לאמור בסעיף 23 לחוק חוזים (חלק כללי), תשל”ג-1973. אולם, על כתפי הטוען לקיומו של קשר חוזי מוטל הנטל להוכיחו. כלומר, במקרים של הפרת חוזה, כאשר ההתחייבות ניתנה לכם בעל פה וברצונכם לעמוד על זכויותיכם, תהיה זו חובתכם להוכיח כי התחייבות זו אכן ניתנה.
כאשר קיים חוזה כתוב נטל ההוכחה קל יותר. מטבע הדברים, כאשר מדובר בחוזה שבעל פה יאלץ הטוען לקיומו להוכיח באמצעות ראיות חיצוניות. לשון החוק, בהתייחסות אל חוזה שבעל פה, היא כדלקמן:
“חוזה יכול שייעשה בעל פה, בכתב או בצורה אחרת, זולת אם היתה צורה מסויימת תנאי לתוקפו, על פי חוק, או הסכם בין הצדדים“. ברישא של הסעיף הנ”ל בא לידי ביטוי עיקרון חופש הצורה, הנגזר מעיקרון חופש החוזים, ואילו בסיפא נקבעו שני חריגים לעיקרון.
חריגים לתוקפו של חוזה שבעל פה – מכח החוק
החריג הראשון שעולה מלשון החוק, הוא דרישת צורה מכח החוק, כתנאי לתוקפם של חוזים. הרעיון בבסיס החריג הזה, הוא לאפשר למחוקק להגביל את חופש הצורה, לטובת עקרונות חשובים יותר, בכללם הגנה על צדדים לחוזה, הצורך להבטיח גמירות דעת של המתקשרים בעסקאות מסוימות, ושיקולים אחרים כיוצא באלה.
הדוגמא הקלאסית לדרישת החוק להיות החוזה בכתב ולא בעל פה, הינה לעניין התחייבות לעשות עסקת מקרקעין (סעיף 8 לחוק המקרקעין). לצורך תקפותו של חוזה מכר במקרקעין נדרש מסמך בכתב. פסיקתו של בית משפט זה הבהירה, כי משמעותה של דרישה זו אינה כי כל פרטי ההתחייבות ימצאו ביטוי בכתב. משמעות הדרישה היתה כי הפרטים המהותיים והחיוניים, ימצאו ביטויים בכתב.
יצוין כי בתי המשפט ריככו את דרישת הכתב בצורה ניכרת, כך שמדובר בדרישה מינימלית הניתנת להשלמה חיצונית בקלות יחסית. בכל מקרה של מחלוקת בנושא זה, כדאי להתייעץ עם עורכי דין המתמחים בתחום דיני חוזים.
חריגים לתוקפו של חוזה שבעל פה – מכח הסכמת הצדדים
החריג השני מתייחס למקרים בהם הדרישה לצורה מסויימת של הסכם נבעה מכוח הסכמת הצדדים, שבחרו להגביל עצמם בכל הנוגע לצורה בה תינתנה ההתחייבויות בניהם. כפי שהחוק מוצא לנכון לאפשר לצדדים להתחייב זה כלפי רעהו בצורות שונות, באמצעות חוזה כתוב, או חוזה שבעל פה, כך מצא המחוקק לנכון לאפשר להם להגביל את עצמם לצורת התחייבות מסוימת.
חוזים רבים מכילים סעיף האומר כי הודעה על כל שינוי תינתן בכתב בלבד, משמעות הדבר היא, שהודעה בעל פה אינה תקפה לעניין זה.
