שותפות מהווה כיום אחד מסוגי התאגידים הפופולאריים והשכיחים בעולם העסקי. התאגדות במתכונת של שותפות מציעה לחבריה מספר ערכים מוספים מהותיים, בהם ניצול הכישורים והיתרונות היחסיים של כל אחד מהשותפים לצורך מינוף יזמי והנעת תהליכים.
יחסי השותפות תורמים ליצירת בסיס פיננסי משותף בהזרמה של הון עצמי על ידי כל אחד מהצדדים. בהיבט מיסוי רווחי השותפות נוהגות מספר תיאוריות מנחות.
זקוקים לסיוע משפטי בענייני מיסים? חייגו: 03-6093833
הגדרתה המשפטית של שותפות לצורך ענייני מיסוי ובכלל
דבר החקיקה אשר מעגן את הגדרתה של שותפות ומסדיר את מארג היחסים בין הצדדים לה הינו פקודת השותפויות [נוסח חדש], התשל”ה – 1975.
בהתאם לפקודה, כשותפות תיחשב חבירתם של חבר אנשים אשר התקשרו ביניהם בקשרים למטרת יצירת שותפות, כאשר בשמה של השותפות חלה חובה לציין במפורש כי המדובר בשותפות.
בניגוד לשותפויות כלליות שהקמתן אינה מחייבת רישום, שותפות אשר הוקמה לצורך ניהול עסק מחויבת ברישום אצל רשם השותפויות בתוך חודש ימים ממועד הקמתה.
בהיבט הכמותי קיימת מגבלה של עד עשרים חברים בשותפות פרט לשותפויות של עורכי דין או רואי חשבון אשר יכולות למנות עד חמישים חברים.
מיסוי רווחי שותפות – מה קובע החוק?
אחת הסוגיות המרכזיות שמעוררת התקשרות במסגרת שותפות הינה חלוקת הרווחים בין השותפים. באופן טבעי מתקבל על הדעת כי כל אחד מהחברים בשותפות יבקש להעצים את חלקו ברווחי השותפות בהתאם למידת תרומתו.
הדבר מוביל ליצירת מגוון מנגנונים לחלוקת הרווחים. אלה מוסדרים על פי רוב במסגרת הסכם בין השותפים המתייחס בין היתר להיבט זה. בהיעדר התייחסות מפורשת בהסכם לעניין חלוקת הרווחים קובעת פקודת השותפויות כי מידת הרווח הינה באופן יחסי לסכום אותו השקיע השותף בשותפות ואם ולא השקיע, כחלק של השותף בעל ההון המושקע הקטן בשותפות.
בהיבט המיסוי קיימות מספר גישות עיקריות:
האחת, גישת הישות הנפרדת – במסגרתה רואים בשותפות ישות משפטית עצמאית לצורכי מס והיא מוכרת כגוף עסקי אשר פועל באופן נבדל מהשותפים.
על פי תיאוריה זו המס שיחול על רווחי השותפות הינו כהכנסה של השותפות ונכסי השותפות יוכרו כמוחזקים על ידי השותפות עצמה ולא על ידי השותפים.
בהתאם לכך, מכירת חלקו של שותף בשותפות תיחשב כמכירה של זכותו על כלל הנכסים והחובות שצברה השותפות. גישה זו מאומצת על ידי שיטת המשפט האמריקאית.
לצידה קיימת הגישה המצרפית שאינה רואה בשותפות אישיות משפטית נפרדת כי אם חבר שותפים, פרטים הפועלים באופן מאוגד במסגרת ארגונית המאפשרת להם לנהל את עסקם – השותפות.
בהתאם לגישה זו כל שותף יחויב במס באופן נפרד, בהתאם למידת חלקו ברווחיה של השותפות.
נכסי השותפות יוכרו כאילו הם מוחזקים על ידי כל אחד מהשותפים ועל פעולת מכירתם יחול מס על פי תרומתו של כל אחד מהשותפים לרווחי השותפות.
לפיכך, אין רואים במכירת החלק בשותפות כמכירת זכות כי אם מכירת החלק היחסי בכל אחד מנכסי השותפות, תוך ירידה לכיסיהם הפרטיים של השותפים. תיאוריה זו מאומצת על ידי שיטת המשפט האנגלי.
גישת ביניים הינה הגישה המעורבת, המשלבת בין שתי התיאוריות הקודמות ומאמצת כל אחת מהן בהתקיים תרחישים מסוימים.
כך למשל, בקיום עסקאות בין השותף לשותפות תיחשב השותפות לגוף משפטי נפרד בהיבט המס – גישת הישות המשפטית הנפרדת ואילו שעה שנוצרו רווחים ממכירת נכסי השותפות יחול המס על כל אחד מהשותפים בהתאם למידת תרומתו לרווחי החברה, על פי הגישה המצרפית.
הגישה המעורבת הינה המועדפת על שותפים אשר עורכים עסקה עם השותפות בה הם חברים. עסקאות מסוג זה מוכרות כאירועי מס ומחייבות בתשלום סכומים גבוהים למס הכנסה ולפיכך מעדיפים השותפים שלעניין עשיית עסקאות עם החברה תחול עליהם גישת הישות המשפטית הנפרדת.
משרד עורכי דין דורה כהן ויצמן ושות’ מפעיל מחלקה משפטית המתמחה בטיפול בענייני מיסים ובכלל זאת, אנו מעניקים יעוץ משפטי בענייני מיסוי רווחי שותפויות ונשמח לעמוד לרשותך בכל עת.
זקוקים לסיוע משפטי בענייני מיסים? חייגו: 03-6093833
