בכל בית משותף ישנו רכוש משותף לכל בעלי הדירות
הרכוש המשותף, בבית המשותף, מכיל את כל חלקי הבית המשותף (מלבד אותם החלקים הרשומים כדירות) וביניהם: הקרקע, הגגות, הקירות החיצוניים, חדרי המדרגות, מעליות מקלטים ועוד. הרכוש המשותף, ככלל, נועד לשמש בעלי דירות בבית המשותף.
לפעמים הרכוש המשותף יכול להיות ממוקם בתחומי דירה מסוימת אך עדיין יחשב רכוש משותף. לפי החוק והפסיקה: דייר, אשר לו חלק ברכוש המשותף, אינו זכאי להביא את הבעלות המשותפת לקיצה.
החלק ברכוש המשותף, אשר צמוד לדירה בבית המשותף
לכל דירה בבית המשותף צמוד חלק בלתי מסוים (מחצית, רבע וכד’) מן הרכוש המשותף, “צמוד” הכוונה היא כי גם אותו חלק שייך לבעל הדירה. עסקה בדירה חלה גם על אותו חלק ברכוש המשותף הצמוד אליה ולא יהיה תוקף לעסקה ברכוש המשותף בנפרד מן הדירה (למשל: לא ניתן לעשות עסקה בחלק מחדר המדרגות).
לכלל זה ישנו חריג האומר: שדירה שהוצמד אליה לדוגמה מחסן או חלק מסוים אחר, אזי ניתן להעביר את אותו חלק מסוים או לבצע בו עסקה אחרת וכל זאת בנפרד מן הדירה.
שיעורו של אותו חלק בלתי מסוים ברכוש המשותף הצמוד לכל דירת מגורים יקבע לפי היחס בין שטח רצפתה של הדירה לשטח רצפתן של שאר הדירות בבית המשותף.
במידה ומוצמד חלק מסוים מן הרכוש המשותף לדירה מסוימת, כאשר יעשה חישוב החלק של כל דירה ברכוש המשותף, יובא בחשבון אותו חלק מסוים שהוצמד לדירה. לדוגמה: היה והוצמד לדירה, בבית משותף, שבו שלוש דירות בגודל זהה, חלק מסוים מן הרכוש המשותף כמו מחסן לדוגמה, שגודלו כגודל דירה כך, שיחד שטחם של המחסן והדירה המסוימת הינו כפול מכל דירה יחידה באותו בית משותף, אזי אותו בעל דירה מסוימת יקבל פי 2, מן הרכוש המשותף, יותר מכל בעל דירה יחיד בבניין.
הצמדת רכוש משותף לדירה מסויימת
במידה ורוצים להצמיד חלק מסוים מן הרכוש המשותף, כמו חניה וכו, אזי הדבר דורש את להסכמת כל בעלי הדירות.
אולם לכלל זה ישנם שני חריגים: החריג הראשון אומר, כי לא ניתן להצמיד חלק מסוים מן הרכוש המשותף לדירה מסוימת כאשר רכוש זה, כגון: מעלית, מקלט וכו, משמש את כלל בעלי הדירות.
החריג השני אומר, כי באשר להצמדה הבאה על מנת להרחיב את הדירה, אין צורך בהסכמת כל בעלי הדירות (הרוב המדויק הדרוש כתוב בחוק).
חלק מסוים ברכוש המשותף, אשר הוצמד לדירה מסוימת ניתן להעבירו לדירה אחרת ואין צורך לקבל את הסכמת שאר בעלי הדירות אך בכפוף לתנאים מסוימים. יש לציין: כי אין להעביר חלק מסוים כאמור לאדם שאינו גר בבית המשותף.
הוצאות בעל הדירה על רכוש משותף
ככל ששטח רצפתו של בעל דירה גדול יותר כך גם השתתפותו בהוצאות הדרושות “להחזקתו התקינה” של הרכוש המשותף גדולה יותר. הכוונה ב”החזקה תקינה” היא: כי על בעלי הדירות לשמור על מצבו של הרכוש המשותף כפי שהיה בזמן גמר הבניה, כולל שיפורים שבוצעו לאחר מכן וכו.
ישנם הוצאות החזקה, שבעל הדירה לא חייב להשתתף בהם: למשל בהוצאות מסוימות הקשורות במערכת המרכזית לחימום מים או להסקה, לא חייב בעל דירה בתנאים מסוימים להשתתף. בנוסף תשלומים בשל הוצאה החורגת מן ההחזקה התקינה של הרכוש המשותף, גם בהם בעל הדירה לא חייב להשתתף.
יצוין: נשאלת השאלה פעמים רבות בסכסוכים בין שכנים האם הוצאה מסוימת היא הוצאה, “החורגת” מהחזקתו התקינה של הרכוש, או לשם החזקה תקינה. (כאמור אם ההוצאה חורגת לא צריך בעל הדירה להשתתף בה).
