מקרים בהם ניתן לפנות דייר מוגן
סוגיית הדיירות המוגנת, מוסדרת בחוק הגנת הדייר , התשל”ב – 1972. בתכלית החוק עומדת הכוונה לאפשר גם לאנשים בעלי הכנסה נמוכה, להבטיח לעצמם קורת גג לכל חייהם.
כיום, ישנה קריסה של מוסד הדיירות המוגנת ועל כן בתי המשפט נוטים לפרש את חוק הגנת הדייר בצמצום.
אולם, בחוק הגנת הדייר מנויות עילות הפינוי היחידות, בעטיין ניתן לפנות דייר מוגן מדירתו. כך כאשר הדייר צובר חובות ולא משלם את דמי השכירות, כאשר הדייר לא קיים תנאי מתנאי השכירות ואי קיומו של תנאי זה מאפשר לבעל הבית את הזכות לפנותו לפי תנאי השכירות, או כאשר המושכר ניזוק נזק ניכר בזדון על ידי הדייר.
כמו כן, כאשר הדייר או אדם אחר ברשותו, משתמש במושכר למטרה בלתי חוקית (למעט שימוש ללא רישיון), כאשר הדייר או אדם אחר ברשותו, מטריד או מרגיז את השכנים, לרבות בעל הבית שהוא שכנו, או כאשר הדייר משכיר בשכירות משנה ומפיק מכך רווח בלתי הוגן ביחס לשכירות אותה הוא משלם (אין הכוונה השכרה למטרת ניהול של עסקי אירוח).
פינוי דייר מוגן – תוך מתן דיור חלופי
אפשרויות אחרות לפינוי דייר מוגן, כרוכות במציאת דיור חלופי. כך לדוגמא, במקרה בו בעל הבית מבקש את הדירה לצרכיו, והוא מתחייב בכתב כלפי הדייר להעמיד לרשותו דיור חלופי. במקרה שהדירה משמשת את הדייר לבית עסק, רשאי בעל הבית לפנות הדייר לפי עילה זאת, רק אם המושכר דרוש לו לקיומו.
לקבלת יעוץ משפטי בנושא דיור מוגן, לחץ כאן: סיוע משפטי
כאשר בעל הבית הוא המדינה / רשות מקומית והמושכר דרוש לן לצורך ציבורי חיוני, גם במקרה כזה על בעל הבית למצוא לדייר סידור חלופי. כאשר בעל הבית הוא גוף ציבורי, והוא נדרש להשכרה למעוטי יכולת ובמקביל התנאים שהביאו להשכרתו לדייר חדלו מלהתקיים, על בעל הבית למצוא לדייר סידור חלופי.
כאשר בעל הבית מבקש להרוס את המושכר כדי להקים במקומו בנין אחר או לשנות / לתקן את המושכר. גם במקרה זה על בעל הבית למצוא לדייר סידור חלופי. כאשר המושכר הינו חצר או גינה של דירה או של בית עסק או חלק מהם והמושכר דרוש לבעל הבית לצורך הקמת בניין, או תוספת לבניין. גם בחלופה זו על בעל הבית למצור סידור חלופי לדייר.
במקרה בו ניתן פסק דין על פי עילות אלו ואחרי ביצועו הוכח שפסק הדין הושג בטענות כוזבות, או בהעלמת עובדות חשובות, בית המשפט רשאי לחייב את בעל הבית לשלם לדייר פיצוי בגין הנזק שנגרם לו, בכל סכום שימצא לנכון.
חוק הגנת הדייר
חוק הגנת הדייר, מאפשר לבית המשפט להימנע מלצוות על פינוי, על אף קיומה של עילת פינוי מהמנויות מעלה, כאשר שוכנע כי בנסיבות העניין, לא יהיה זה צודק. עם זאת, הפסיקה הזהירה מפני נטייה לקולא לטובת הדייר. השיקול הינו שקילת התוצאה מפינוי הדיירים מול מידת וחומרת ההפרה.
כעיקרון, בעלי דירות רשאים לממש את זכותם הקניינית בדרך לגיטימית, ואין בכך פסול. אם יוכח לבית המשפט כי הבעלים נהגו בדרך שיש בה משום תחבולה או הכשלה, בית המשפט יראה בהם חסרי תום לב וימנע בדרך כלל ממתן פסק דין של פינוי. בעלי בית אשר שאפו בליבם לסלק את הדיירים מהדירה, אין בכך כשלעצמו חוסר תום לב .
כאשר בית במשפט נותן פסק דין של פינוי במקרה של דיירות מוגנת, הוא רשאי ליתן לדייר ארכה של שנה אחת, במידה וקיימת לכך הצדקה. בכל מקרה, לא ניתן לבצע פינוי של דייר מוגן, אלא על פי פסק דין של בית המשפט.
לקבלת סיוע משפטי בנושא דיור מוגן, לחץ כאן: יעוץ משפטי
