בית המשפט העליון נדרש לשאלה זו במסגרת רע”א 4374/98 ורד עצמון נ’ עורך דין אורי רפ:
עצמון נישא לאישתו בשנת 1962. בשנת 1978 העביר עצמון את זכויותיו בדירה ובשני כלי רכב אשר היו רשומים על שמו, על שם אישתו וזאת ללא תמורה.
הנאמן על נכסי עצמון, שנעשה בשנת 1991 פושט רגל פנה אל בית המשפט המחוזי בתובענה על דרך של המרצת-פתיחה, ובה ביקש כי יינתן פסק-דין המצהיר כי הדירה שבני-הזוג מתגוררים בה, ואשר בשנת 1978 הועברה על שמה של אישתו של עצמון בלבד, כמו גם שני כלי רכב הרשומים על שמה, הם רכוש משותף, בחלקים שווים, בני הזוג. כן ביקש כי תינתן הצהרה שלפיה חייבת אישתו של עצמון לשאת במחצית חובותיו של בן-זוגה, מכוח הילכת השיתוף בין בני זוג.
לקבלת סיוע משפטי בנושא פשיטת רגל לחץ: יעוץ משפטי
בית-המשפט העליון פסק:
- במוקד הילכת השיתוף בנכסים מונחת חזקה המבוססת על אורח חיי הנישואים של בני-הזוג ועל דרך התנהגותם הכללית בענייני רכוש, שעל-פיה הם מתכוונים ליצור שיתוף מלא בכל נכסיהם בהיעדר כוונה אחרת המתגלה מן הנסיבות. אלא שהחזקה אינה קמה מניה וביה מכוחו של קשר הנישואין.
- הורתה של חזקת השיתוף בצורך להסדיר את חלוקת הרכוש במעגל היחסים הפנימי בין בני-הזוג ולהגן על האינטרסים הרכושיים של כל אחד מבין בני-הזוג ביחסיו עם האחר. הילכת השיתוף בנכסים נועדה להיטיב עם בני הזוג בלבד ולקדם מטרות בנושא דיני משפחה. מטרות אלו נבדלות ממטרות הדין המסחרי הרגיל.
- הכרה בריבונותם של בני הזוג להתנות תנאים בעניין ההסדר הרכושי ביניהם עולה בקנה אחד עם הגישה הרואה בנישואין קשר חופשי בין שני יחידים המותיר בידם את הברירה לשמור על זהותם הנפרדת. הדבר תואם גם את התפיסה המכירה בחשיבותו של מוסד הנישואין ובייחודו של התא המשפחתי ומדגישה, בד בבד גם את זכותו של הפרט לעצמאות ברכוש ואת זכותו של כל בן זוג לשמור על האוטונומיה שלו במסגרת חיי הנישואין. על-פי תפיסה זו, גם בין בני זוג, במסגרת האוטונומיה של כל אחד מהם, ובכלל זה בכל הנוגע להסדר יחסיהם הרכושיים, יש לקיים את עקרון חופש החוזים ולאפשר להם, עקרונית, לקבוע את חלוקת הרכוש ביניהם בכפוף למגבלות שנועדו להגן, במקרה הצורך, על מי מביניהם שנזקק להגנה תוך התחשבות באינטרס המשפחה ויחידיה.
- המניע המיידי שעמד ביסוד בחירתם של בני הזוג אינו גורע מבחירתם לממש את כוונת ההפרדה ברכוש ולהעביר נכס כלשהו מבעלות האחד לבעלות האחר. מקום שברורה בו כוונתם זו של שני בני-הזוג ליצור הסדר קנייני מעין זה, אין מוטלת עליהם עוד החובה להציג “הסבר”, צידוק או מניע סביר לרצונם זה. מקום שמוכחת בו כוונתם זו, ומתברר כי היא מומשה וניתן לה תוקף, אין עוד מקום להוסיף ולחקור במניעיהם. גם כאשר יצירת ההפרדה ברכוש והעברת הבעלות נבעו מרצון של בני-הזוג לחסן מבעוד מועד נכסים אלו מפני נושי החייב, אין בכך כדי לאיין את תוקפו של ההסדר הרכושי שקבעו, ובלבד שעמדו בדרישות הקוגנטיות הקבועות בפקודת פשיטת רגל [נוסח חדש], תש”ם-1980.
- אמנם, רצונם ההדדי של הצדדים ליצירת הסדר רכושי ביניהם עשוי להיות כפוף לדינים מיוחדים המטילים עליו גבולות וסייגים. דוגמה לדין מיוחד כזה הן ההוראות בדיני פשיטת רגל המאפשרות ביטול הענקות. התנאים הקבועים בהוראות אלו מבטאים נקודת איזון – שנבחרה על-ידי המחוקק – בין זכות הקניין וחופש החוזים של החייב ושל המתקשרים עמו, מצד אחד, לבין עניינם של אחרים, הנושים בו, מצד אחר. אולם התוצאה שבית-המשפט המחוזי הגיע אליה במקרה דנן, שבו הועברה הדירה על שם אישתו של עצמון 13 שנה לפני שנעשה עצמון פושט רגל, משנה בפועל מן התנאים שהציבה פקודת פשיטת הרגל [נוסח חדש] ומביאה למעשה “בדלת האחורית” לבטלות עיסקה. תוצאה זו עשויה לרוקן מתוכן את ההוראות המיוחדות של הפקודה ולהפר את נקודת האיזון.
לקבלת סיוע משפטי מיידי בנושא פשיטת רגל: יעוץ משפטי